During my stay in KuBa, I translated a story by the Canadian author, Chava Rosenfarb .
The story was written in Yiddish and I translated it to Hebrew. During the translating work I added into the story my own paragraphs that were my reaction to what I read: thoughts that came into my head and my own experience and memories that were evoked by the story.
I wrote my text in purple ink and the translated story in black. At the end of the process I got one continues whole text, combined of two voices.
I felt the story is allowing me to approach my own writing. And is supporting and encouraging me to write about events in my life that so far I avoided to.
Excerpt from the text:
אני אוהבת את האופן שבו חוה רוזנפרב מספרת סיפור. כאילו ששתינו יושבות עכשיו על יד השולחן במטבח, והיא מוזגת לי כוס תה ומדברת איתי בקול חרישי, עוצרת מפעם לפעם כדי להיזכר בפרטים, אולי קצת נאנחת. היא מדברת בשקט על דברים מחרידים. אש התנור שבלעה את פייגל'ה שלה. רגע מוקדם יותר היינו עם מניה בשקט על יד החלון עם השלג המרחף באוויר, והנה בלי להחליף את נימת הדיבור, אנחנו עומדים מול פתח התנור הבולע ילדה. איך אפשר לכתוב על דברים כאלה, אולי רק ככה, בשוויון נפש, בכאילו שוויון נפש, הלב נשבר.
פעולת התרגום מחייבת אותי לקרוא לאט, מלה אחרי מלה, וכך היא מאפשרת לי להקשיב מקרוב למחשבות של מניה. את המחשבות של אימא שלי אף פעם לא יכולתי להכיר כל כך מקרוב. היא לא אהבה לשתף בהן אף אחד. ייתכן שהיא חשבה שהן מטורפות מדי ועדיף שתשמור אותן לעצמה. אולי גם מניה חושבת כך על עצמה. אבל חוה רוזנפרב מאפשרת לשמוע אותן, וכך, דרך מניה, אני מתקרבת גם למחשבות הבלתי מבוטאות של אימא שלי. גם אימא שלי, גם חוה רוזנפרב וגם מניה – שלושתן חושבות ביידיש, ולפעמים נדמה לי שבזמן שאני מתרגמת את המחשבות של מניה, אני מתרגמת גם את המחשבות של אימא שלי.
Back
